הָיָה זֶה יוֹם חַם לִקְרַאת יוֹם הָעַצְמָאוּת בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁל נֹעַם. כּוּלָּם הָיוּ עֲסוּקִים מְאוֹד בַּהֲכָנוֹת לַטֶּקֶס הַחֲגִיגִי. נֹעַם, יֶלֶד סַקְרָן וְחָכָם בְּכִיתָּה א', הִסְתּוֹבֵב בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת הַמְּקוּשָּׁטִים בְּדִגְלֵי כָּחוֹל-לָבָן וְנִיסָּה לְשַׁנֵּן אֶת הַשּׁוּרוֹת שֶׁלּוֹ. בְּעוֹדוֹ מְחַפֵּשׂ מָקוֹם שָׁקֵט לְהִתְאַמֵּן, הוּא הִבְחִין בְּמַשֶּׁהוּ מְנַצְנֵץ מֵאֲחוֹרֵי אֲרוֹן סְפָרִים עַתִּיק בְּפִינַּת הַסִּפְרִיָּיה. הוּא הִתְכּוֹפֵף בִּזְהִירוּת וְהוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ אֶל תּוֹךְ הָאָבָק. "מָה זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?" לָחַשׁ לְעַצְמוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת. בְּיָדוֹ הוּא הֶחְזִיק שְׁעוֹן כִּיס יָשָׁן עָשׂוּי נְחוֹשֶׁת, עִם חֲרִיטָה עֲדִינָה שֶׁל מָגֵן דָּוִד עַל הַמִּכְסֶה שֶׁלּוֹ. הַשָּׁעוֹן נִרְאָה עַתִּיק, אַךְ הַמְּחוֹגִים שֶׁלּוֹ נָעוּ בִּמְהִירוּת מְסַחְרֶרֶת, כְּאִילּוּ הֵם מְנַסִּים לְהַסְפִּיק לְרֶגַע חָשׁוּב. בָּרֶגַע שַׁנְּעָם לָחַץ עַל הַכַּפְתּוֹר הַקָּטָן בְּרֹאשׁ הַשָּׁעוֹן, הָאוֹר בַּחֶדֶר הֵחֵל לְהַבְהֵב בְּצִבְעֵי זָהָב וְהָרִצְפָּה תַּחַת רַגְלָיו רָעֲדָה. פִּתְאוֹם, רַעַשׁ הַמְּכוֹנִיּוֹת הַמּוֹדֶרְנִיּוֹת נֶעֱלַם, וּבִמְקוֹמוֹ נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת שֶׁל הֲמוֹן אָדָם נִרְגָּשׁ וְצוֹפְרִים שֶׁל מְכוֹנִיּוֹת עַתִּיקוֹת בָּרְחוֹב.