היה זה יום חם לקראת יום העצמאות בבית הספר של נעם. כולם היו עסוקים מאוד בהכנות לטקס החגיגי. נעם, ילד סקרן וחכם בכיתה א', הסתובב במסדרונות המקושטים בדגלי כחול-לבן וניסה לשנן את השורות שלו. בעודו מחפש מקום שקט להתאמן, הוא הבחין במשהו מנצנץ מאחורי ארון ספרים עתיק בפינת הספרייה. הוא התכופף בזהירות והושיט את ידו אל תוך האבק. "מה זה יכול להיות?" לחש לעצמו בהתרגשות. בידו הוא החזיק שעון כיס ישן עשוי נחושת, עם חריטה עדינה של מגן דוד על המכסה שלו. השעון נראה עתיק, אך המחוגים שלו נעו במהירות מסחררת, כאילו הם מנסים להספיק לרגע חשוב. ברגע שנעם לחץ על הכפתור הקטן בראש השעון, האור בחדר החל להבהב בצבעי זהב והרצפה תחת רגליו רעדה. פתאום, רעש המכוניות המודרניות נעלם, ובמקומו נשמעו קולות של המון אדם נרגש וצופרים של מכוניות עתיקות ברחוב.